ביום שישי היתה מנקה ובעלי היה בבית. בדרך כלל אני יוצאת מדעתי ששניהם בבית..... הפעם סגרתי את הטלוויזיה עם החדשות שהוא שם, שמתי לי מוסיקה ולא יצאתי מדעתי. 

אמרתי לביתי שביום ראשון הקרוב אני לא אוכל להגיע לטפל בילדים כמו תמיד. היא הבינה אותי ועוד אמרה לי שהיא תשאיר את הילדים אצל חמתה ותבוא לעזור לי. סרבתי להצעה שלה אבל פעם זה לא היה קורה, הייתי מגיעה אליה למרות הכאבים. 

הינו צריכים להביא מזרון לאחד הילדים ובעלי אמר להם שהוא לא יכול בסוף להביא להם. פעם הייתי מתערבת, מנסה לכפות על בעלי או מתנדבת בעצמי. הפעם לא התערבתי. לא בעיה שלי. שיסתדרו הם לבד. 

כאשר בעלי הסביר לילדים שהוא לא מרגיש טוב ולכן לא יכול להביא להם את המזרון, מבוגר ממני ב 13 שנה, תמיד הייתי מרחמת עליו ומרגישה שאני צריכה לרצות אותו. הפעם לא! לא הרגשתי כלום. פעם הייתי מרחמת עליו ולא עלי. 

היום סוכן הביטוח היה אמור להתקשר וחיכיתי לשיחה איתו. כאשר לא התקשר פשוט הלכתי לישון שעה. לא עשיתי מזה עניין. פשוט ישנתי. נחתי. זה לא טבעי לי. בטבע שלי זה כן אנסה לעשות משהו... 

ביום שישי ישנתי צהרים. וזה נדיר!!! אחד הדברים הנדירים!

פחות קורים דברים שמרגישים לי קשה מידי ואז אני נסגרת ליומיים. 

לגבי הבחור, שחררתי ממנו הרבה. לא מקנאה אם יש לו בחורה! לא אכפת לי. לא משנה לי מה קורה או לא קורה איתו. הכל סבבה. הוא צדק שאמר לי שפעם פשוט קנאתי ובגלל זה הייתי מחפשת סיבות לריב. 

חודשים לא יצאנו ביחד ופתאום השבוע פעמיים הזמין אותי לארוחות בוקר. 

בסקס - השקיע השבוע פתאום בסקס למרות שהוא חולה וכאשר הוא חולה הוא עייף ומושבת. לא יודעת להסביר את זה אבל הוא פשוט מתמגנט אלי. מוזר.

שלח לי פתאום תמונה לווצאפ של חדר ילדים נקי ומסודר ואז באים ילדים וחצי השני של התמונה החדר מבולגן ממש. הבין פתאום שככה זה אצל כולם. אם זה לא נס אני לא יודעת מה זה נס!!! זה ריגש אותי. הפתיע אותי. שימח אותי. 

ראיתי אותו בחוץ בחצר עצוב. ניגשתי אליו ושאלתי אותו מה קורה איתו? הוא הראה לי שהוא צריך אותי בשיחה הזו. ראיתי שזה ריגש אותו שבאתי לשאול לשלומו.  

קורים לי דברים שלא קרו לי קודם. פתאום מתקשרים! 

הבן שלי שנלקח ממני, אני מחכה לו 10 שנים, עזב את הדת והלך הכי רחוק שאפשר, אני נעשתי חולה מזה. השבוע הגיע אלי עם כיפה. הביא לי צמיד זהב מתנה. אמר לי שהוא הבין את האמת ושהרעילו אותו נגדי. אמר לי "את הדבר הכי עיקרי בחיים שלי, כל החיים אהיה איתך. אוהב אותך. סליחה על כך שנטשתי אותך והאמנתי להם. אני הולך לצבא כדי שאוכל להגן עליך..." כמה חיכיתי שהצדק יצא והילדים שלי ידעו את האמת. 

לא נגעתי במקחולים בין 8-10 שנים, בשלושה ימים אחרונים אני מציירת עד 1,2 בלילה. קונה מלא דברים לאומנות. הרבה צבעים יתייבשו. 

כאבים מאוד פחתו בגוף. אפילו התחלתי לאכול דברים ששנים לא אכלתי. משלמת על כך מחיר אבל זה יסתדר. 

הדירה שאני גרה בה מלאת העובש וישנה נמכרת אחרי פסח. המקום נסגר! נמכר! ברוך השם. לא יכולה לחיות ככה יותר. 

כל המערכת המנטלית והפיזית משתנה!!! 

טסנו ספונטנית לנאפולי. היה פשוט דיוק של אלוהים בכל הפרטים הקטנים. הרבה זמן אנחנו מדברים על זה. רצינו כבר מזמן ופתאום זה קרה. חזרנו הביתה וכיף לנו!

הצלחתי לראות בבן הזוג שלי מלא דברים שעד היום לא הצלחתי לראות בו (שנה וחצי ביחד).

צבע כתום (שציין את הטראומה בטיפול). צבע כתום חזר כל הזמן בכל וריאציה אפשרית. כתום שמשתלב עם הלב. כתום כל כך יפה! הרגשתי איך היקום מדבר איתי דרך צבעים.

יותר ער לרצון של הילדים לתשומת לב. 

בעבודה היתה לי שיחה עם עובדת שלי ובניגוד לעבר שהייתי תוקף ומתגונן מצאתי את עצמי מקשיב בסבלנות, ללא רגשות. אווירה נוחה בשיחה. הייתי שקול. מקשיב. יותר שליטה ברגשות. 

הכרתי מישהי. יש התלהבות. הרגשתי הרבה שלווה והיה לי נוח.

אמרתי לבעלי "לא" לגבי המשך הטיפול הזוגי והרגשתי שלמה. בלי עצבים ובלי כעס מדוע הוא שואל?

זיהיתי את המניפולציה של בעלי ובמקום להתעצבן כמו תמיד הנס היה שאני רואה את הדברים מהצד. מצאתי פתרון כמו תמיד אבל בקור רוח והמשכתי לדבר עם החברה לידי כרגיל. 

שבוע בלי טלטלות, בלי כעס, בלי רחמנות עצמית. 

תחושת אשמה ירדה.

ראויה לעונג מעבר לכבוד ובלי תנאי, בלי קשר למה שאני מביאה ומי שאני. 

אני כבר יודעת מי אני! המשפט "את כבר יודעת" זו התרופה שלי! 

נוצר חיבור לגוף הרגשי. היום זה לא רק בשכל זה בלב. 

מרגישה שהייתי מידי נשית וגידלתי ביציים!

יש בי תשוקה גדולה להביא לידי ביטוי כבר את מי שאני ולהתחיל לטפל בנשים. 

שמעתי קול פנימי אומר לי "אופיר, אתה הרבה יותר חזק ממה שאתה חושב!" (שם בדוי)

אפילו לא התקרבתי לאנרגיה של קורבנות.

היתה לי אנרגיה אקטיבית במקום פסיבית. הייתי בדרייב שנתן לי אנרגיית חיים.

בוקר אחר השבוע התעוררתי ושאלתי את עצמי איזה מחשבות מחלישות אותי, מצמצות אותי, נותנות לי חוסר ערך ומקטינות אותי ואיזה מחשבות מעלות אותי ונותנות בי כוח? 

אחרי הפגישה הראשונה איתך פתאום התחלתי לנשום.

אנשים רואים בי משהו אחר. פתאום אנשים באים אלי. מוזר לי...

הייתי מדוייקת עם עצמי. היה לי חופש לא להגרר. ולא היו לי רגשות אשם כמו שהיו לי כל החיים. "זה דבר גדול"! לא להתנצל ולא להתגונן! זה מה שעשיתי כל החיים. 

זה נתן לי המון רוגע!

איפה שהייתי באו אלי אנשים.

פעם הייתי פוחדת מאנשים מסויימים והפעם לא פחדתי בכלל!

הקשבתי לאנשים ולא הרגשתי צורך לתת עצות. 

הילדה הפנימית היתה איתי כל הזמן. היתה כל כך אמפתית ומחבקת אלי. 

פתאום אנשים שאני "בקשר לא קשר" איתם מתקשרים יותר ויש שיחות עומק יותר. 

פחות רעבה למתוק ופחממות.

מסתכלת על הגוף שלי והוא נראה אחרת! לא יודעת להסביר את זה...

"את מכשפה. עשית משהו בשיחת האבחון. אני מרגישה את זה."

"יש בי התעוררות."

"לעלות פוסט שאני שרה? Never, Ever, Forever. קיבלתי מעל 50 לייקים ומלא מחמאות. לא רגילה לכל כך הרבה מחמאות. כמה לייקים? אני עדיין בשוק ממה שעשיתי. 50 לייקים, די הגזימו!"

"פניתי למישהו שמשפץ רהיטים והוא חזר אלי ורצה לקבוע. בדרך כלל אני מסרבת. "נפתח צוהר לכיוון עסקי." 

"יצאתי מהבית עם הכלב אחרי שבועיים של חרדות בהם הגרוש שלי בא להוציא את הכלב. היה כיף. הלכתי למכולת ודיברתי עם אנשים כמו שאני אוהבת."

אני מסתכלת על הדברים בזווית ראיה חיובית.

מחייכת לעצמי יותר...

חברה טובה שלי אמרה לי "את הרבה יותר נעימה, משהו השתנה בך" .

מרגישה שכל מה שאני מדברת עליו זה אמיתי אמיתי ולא ממציאה שום דבר. אומרת את האמת בלי לחפש תירוצים כמו פעם. 

הבנות שלי שאלו אותי האם התהליך עוזר לי ועניתי: "זה עושה לי הרבה". 

פעם הבנות היו מבקשות ממני משהו ומיד הייתי עונה 'כן'! היום שמתי לב שהבת ביקשה שאשמור לה על הילדים שבוע הבא ועניתי לה "אני לא מבטיחה כלום. בואי נדבר יום לפני". כנ"ל עם הבת הקטנה: "לא יודעת אם אני אסכים, עוד לא שלמה עם זה". לא הסכמתי מיד! 

בטון חד משמעי הלקוחה אמרה: " לא רוצה שיקבלו אותי כמובן מאליו".

חברים מתייעצים איתי כל הזמן! 

חברים שמקיפים אותי כל הזמן!

למדתי להיות לבד. זה לא סוף העולם! כל החיים שלי הייתי תלויה באנשים. זה מס גדול עבורי! 

מעיזה להגיד דברים שפעם בחיים לא העזתי להגיד. לא שומרת בבטן. משתחרר לי לבד!

למדתי להיות כנה עם עצמי

מיטל הארת לי את החיים! בלעדיך זה לא היה קורה! 

כל דבר שאני עושה יואו, הולך להיות כיףףף המון התרגשות והתלהבות שלא היתה.

שמה לב הרבה מאוד מתי אני מדברת בשביל הכיף שלי ומתי אני מדברת כי אני רוצה שיראו אותי...

המעבר ממקום נמוך למקום שפוי (בלי דרמות) היה מהיר יותר!

פחות נעלבת מאנשים. אומרת לעצמי "זה האדם אל תעלבי".

יש בי שיח פנימי מגונן.

בזוגיות כבר לא מרגישה שאני צריכה להוכיח את עצמי וזה מאפשר לי לראות כמה שאני ברת מזל ולא רוצה כבר לחפש אהבה במקום אחר. 

הופתעתי שרגשות של געגוע ואהבה חזרו אלי בקשר הזוגי. 

בזוגיות לצד תלונות מרגישה התפעמות והתלהבות מרגעים קטנים. חיכיתי לזה המון זמן!!! זה חוזר אלי!

אנשים שמים לב אלי ומאוד מעריכים אותי. אני כבר לא מרגישה שקופה. 

פתאום פידבקים מהעולם והיקום על שנים של הקרבה!